אריק נ' טיולי שער הנגב בע"מ

החלטה

מבוא

התובענה שבכותרת עניינה מחלוקת כספית על סך 39,215 ₪, בין התובע, אשר הינו עוסק מורשה והבעלים והמנהל של חברת הסעות בשם "מנשה הסעות וטיולים" העוסקת באספקת שרותי הסעות ברכבים ציבוריים, לבין הנתבעת, לה סופקו שרותי הסעות כמפורט בכתבי טענות הצדדים.

ביום 24/4/13 הוגש כתב התביעה. בהחלטתי מיום 27/7/13 קבעתי את התביעה לישיבה מקדמית בפני ליום 12/3/14.

ביום 4/8/13 הוריתי על מחיקת התובענה, זאת לאחר שהנתבעת שילמה את החוב נשוא כתב התביעה, לרבות ריבית והצמדה. למותר לציין, כי הנתבעת שילמה את חובה לנתבעת רק לאחר הגשת כתב התביעה.

עם מחיקת התובענה, ומשנותרה בין הצדדים רק המחלוקת בדבר הוצאות המשפט, הוריתי לצדדים להגיש בפני עמדתם לעניין הוצאות המשפט.

טענות הצדדים

התובע טוען כי הינו זכאי לתשלום הוצאות משפט מהנתבעת בהתאם להסכם בין התובע לב"כ, וכפי שנשא התובע עבור הוצאות המשפט לצורך גביית החוב וזאת בסך 3922 ₪ (המהווים 15% בתוספת מע"מ מסכום הגבייה), ולתשלום אגרת בית המשפט בסך 490 ₪.

כעולה מטיעוני התובע, ביום 12/5/13, לאחר הגשת התביעה והמצאתה לנתבעת, קבל 4 המחאות מן הנתבעת עבור החוב , סכום אשר היווה את תשלום החוב במלואו, ללא הוצאות משפט, אשר הינן אגרה ושכ"ט עו"ד אשר נשא בהם התובע לצורך גביית החוב.

התובע טוען כי לפני פנייתו לערכאות ועובר להגשת כתב התביעה, פנה הוא ביום 17/3/13 אל הנתבעת, במכתב דרישה לתשלום (מצורף כמסמך "א" לכתבי טענותיו). הנתבעת, כך עולה, לא הגיבה למכתב, לא בכתב ולא בע"פ.

הנתבעת, מצידה, טענה כי תביעה זו אשר הוגשה במסגרת סדר דין מהיר יכולה היתה להתברר כתביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ, שכן התובענה הינה בגין חשבוניות שלא שולמו. הנתבעת מפנה בטיעוניה לסעיף 81 א2 לחוק ההוצל"פ, הקובע כי באם אין מניעה להגיש התובענה כתביעה על סכום קצוב, לא יהיה זכאי העו"ד לשכ"ט.

עוד טענה הנתבעת כי היות ובינה לבין התובע שררו יחסי עבודה טובים, הופתעה היא מהפנייה אליה באמצעות עו"ד, ולכן חשבה שאין ממש בפניות אלו. מסיבות אלו, מיד לאחר קבלת כתב התביעה היא אצה לשלם החוב, לרבות ריבית והצמדה, בהמשך לבקשת התובע. לטענתה, עוד בטרם הוגש מטעמה כתב הגנה, פנתה היא אל התובע ובקשה לסיים התובענה ולשלם שכ"ט מופחת מאשר דרש, היות ובפועל לא נוהל תיק, וכן על מנת למנוע התדיינות בפני בית המשפט, אלא שהתובע, כך לטענתה, סרב לפנייתה ולבקשתה.

עוד טוענת הנתבעת, גובה שכ"ט המבוקש הינו גבוה, ונוגד את תקנות סד"א לעניין המע"מ, לרבות את המלצות לשכת עורכי הדין. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון בשיקוליו כי היא שילמה את חובה במלואו, וכי האגרה תושב לתובע ע"פ התקנות, היות ולא נערך בפועל כל דיון.

בתשובה לטענות הנתבעת כי יכולה היה התובע לברר תובענה זו במסגרת הליכי הוצל"פ ובכך לחסוך עלויות, השיב הוא כי מקומן להידחות על הסף, היות והתביעה דנא הוגשה כדין ואינה ראויה להגשה ע"פ סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ, מאחר ואינה עונה על מכלול הקריטריונים להגשתה כסכום קצוב, היות והחשבוניות שהוצאו לנתבעת אינן חתומות על ידה ולפיכך אינן מהוות ראייה בכתב. עוד ציין כי אם היה הוא מגיש את תביעתו בהוצל"פ, היתה הנתבעת מגישה בקשה למחיקת כותרת.

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט להכריע בשאלת ההוצאות עליו לתת את הדעת לנסיבות הספציפיות של כל תובענה ותובענה לגופה. כאמור בבג"צ 1946/07 סעיד אלעוברה נ' שר השיכון:

"...על שאלת החיוב בהוצאות להיבחן בכל מקרה על-פי נסיבותיו, בהתחשב, בין היתר, בצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה; בשאלה האם הגשת העתירה לקתה באי מיצוי הליכים או בשיהוי; האם העתירה הגשימה את מטרתה; מהו הסעד אותו קיבל העותר בפועל; וכן הסיבה בעטיה חזר בו יוזם ההליך מההליך אותו הגיש..."

בפועל, לא התקיים אף לא דיון אחד בפני, הצדדים לא נצטרכו להתייצב בפני, להגיש תצהירים, חוות דעת וכיוב', ולמעשה התובענה הגיעה אל סיומה, עוד לפני שהחלה כמעט כל התדיינות משפטית בה. לצד זאת, התובע נאלץ לשכור שירותיו של עורך דין ולפנות לערכאות על מנת להשיג את מבוקשו, ורק לאחר שעשה כן הצליח לגבות את שכרו.

טענות הנתבעת כי על התובע היה לברר תביעתו במסגרת ההוצל"פ אינן מקובלות עלי, וזאת בלשון המעטה, ולא רק בשל הנימוקים שציין התובע, בדבר התאמת התביעה או אי התאמתה לברור בהוצל"פ, נימוקים אשר, על פניו, ועל בסיס המסמכים שהוצגו בפני ומבלי להיכנס בעובי הקורה, הינם מקובלים עלי. משלא שילמה הנתבעת את חובותיה ולא העבירה את התשלום במועד ולמעשה אילצה את התובע לפנות לערכאות, בכדי להשיג מבוקשו, היא מושתקת מלטעון כנגד הערכאה אליה פנה התובע בכדי לקבל את אשר מגיע לו: אין הדבר הגון מצידה לטעון כי יכול היה התובע לברר את הקונפליקט בערכאה בה עלויותיו היו פחותות, שכן בהתנהלות אחרת מצידה, ומשלא היתה קיימת כל מחלוקת לעניין החוב לגופו , היתה יכולה היא לחסוך לצדדים את הפנייה לערכאות לחלוטין, דבר שהיה חוסך הן זמן יקר לצדדים והן מונע השחתת זמן שיפוטי יקר.

מן המפורסמות הן ש- "בעל דין שזכה בדינו זכאי לפיצוי מלא על שכר הטרחה ששולם לעורך דינו" (ד"ר וינוגרד, תקנות סדר הדין, כרך ב' עמוד 902, בתחילת העמוד).